יומן מסע – נופש אמהות באוקראינה
בס”ד אייר תשע”ו
יומן מסע לקברות צדיקים באוקראינה “ביחד”
הסיפור התחיל בעצם לקראת סוף החורף, כשנוכחתי בעובדה שעדיין לא קבלתי מכתב על נופש חורף השנתי של שיח סוד. חשבתי שנשמט שמי מן הרשימה משום מה. מברור קצר בהנהלה התברר שיש “הפתעה” מיד אחרי פסח. לא ידעתי מה כבר יכול להיות בספירת העומר, אך בקשו להתאזר בסבלנות. לא עובר שבוע ואני מקבלת מכתב מפתיע ביותר. על כיוון כזה לא חשבתי. מסע תפילות באוקראינה. אכן הפתעה של ממש. פרוספקט מהודר הגיע , כשבתוכו רשום כל מה שצריך עבור הנסיעה.
לאחר ימים של ציפיה והתרגשות עם ספירה לאחור, הגיע סוף סוף היום המיוחל.
אנחנו נפגשות כולן בלפנות בוקר של יום שני ח’ באייר , אמהות מיוחדות לילדים מיוחדים וצוות מיוחד לנסיעה מיוחדת ב”יחד”. ה”יחד” של כל ימי הנופש הקודמים, שהשתתפתי בהם, היה היום הרבה יותר מיוחד. בכל הפעמים הקודמות, ראיתי איך בשיח סוד מאגדים את כל שכבות הציבור של עם ישראל לאגודה אחת של “יחד שבטי ישראל”, של “כל ישראל ערבים זה לזה !!” הפעם זה היה משהוא שונה. אמהות רבות שלא השתתפו עד כה הגיעו בשל יחודיותו של המסלול המרגש. בשביל לשפוך שיח בקברות צדיקי יסוד עולם, ללכת אצל קדושי עליון: ר’ לוי יצחק מברדיטשוב, הבעש”ט ור’ נחמן viagra generique מברסלב, שפעלו ופועלים ישועות. כולנו חיכינו לחוויה רוחנית עוצמתית ויחד עם זאת למנוחת הנפש והגוף מה שקוראים “התנתקות” ואכן הרגשתי מנותקת בכלל, טפח מעל הקרקע. כבר בכניסה לטרמינל 1 בשדה התעופה ראינו שמצפה לנו נופש מאורגן למופת. קפה עם עוגה + שקית ארוחה קלה למטוס קבלו את פנינו. בתוך זמן קצר חולקו כרטיסי הטיסה שהיו כבר מאורגנים מראש לפי סדר א”ב הכל בסדר מופתי. בידוק דרכונים וכל המסלול בשדה התעופה היה מאורגן בצורה יוצאת מן הכלל . אפילו הקופאית בדיוטי פרי אמרה לי “הגעתם קבוצה כ”כ מאורגנת כשלכל אחת כרטיס בתוך ניילונית ולא צריך להתקשר לראש הקבוצה לברר מס’ טיסה וכו'” אמרתי לה שאכן כל הקרדיט למארגנים. הטיסה היתה חוויה בפני עצמה כשהמטוס ברובו מאוכלס על ידי קבוצת שיח סוד. הזדמן לי באקראי לשבת ליד נשים מענינות שלא הכרתי עד כה וכבר מההתחלה זכיתי ללמוד ולהכיר מסירות נפש של נשים צדקניות בנות דורנו. האחת בטיפול באם מבוגרת, על מה היא חושבת בדיוטי פרי ? – מה להביא לאמה שגרה אצלה וכעת נשארה בידיהן האמונות של בנותיה הנשואות שהתנדבו למלא את מקומה בלילות העדרותה. והיא מצטערת על שלא מצאה מתנה מתאימה. השניה במושב שעל ידי תימניה טיפוסית וגאה במורשתה, מתגלית כבעלת אמונה תמימה , ובמהלך הטיסה למדנו ממנה המון. בחיי היום יום שלה היא מארגנת חוגים לנשים לקירוב רחוקים, ערבי הפרשות חלה וכו’ . הבן שלה זה שבגינו זכתה למסע זה – תסמונת דאון , הוא מתנה גדולה כ”כ. ספרה על הברית המפוארת שעשו לו ועל החשיבה היהודית החיובית, שהיתה לה מיד עם הולדתו, על הזכות שנשמה זו זכתה לרדת לעולם דווקא למשפחתם. ישבנו שתנו , אני והאם הנוספת לבן תסמונת דאון מתבגר ,משתאות על החוזק הנפשי והבריא של אשה גדולה זו. כך יצא שטיסה של שלוש שעות עברה כ”כ מהר. למדתי הרבה על עם ישראל. ועל כך שאף פעם אי אפשר ללמוד ממראה בני אדם על אישיותם הפנימית. זו היתה למעשה פתיחה חגיגית לנושא המסע : אהבת ישראל > יחד שבטי ישראל, שהיה המוטו המרכזי. כל תחנה שעשינו חדדה את המסר הזה ואת התפעלותי מנשים מיוחדות כ”כ שאינן נמצאות על שום במה ועושות מעשי צדקה וחסד מופלאים. בנוסף לנשים צדקניות שישבתי לידן התמזל מזלי לשבת ליד החלון ולראות מקרוב <> רחוק את הנופים המדהימים המתחלפים – קוביות צבעוניות : הרים וגאיות ימים וימות, להרגיש מעל העננים תרתי משמע. פה ושם צמתים עם שבילים, שמובילים כנראה לכפרים הפזורים בדרך, כמה מעורר לראות “מה רבו מעשיך ה’ כולם בחכמה עשית”. אכן התנתקות לגמרי כפי שרשמתי בהתחלה, הרגשתי בין אדמה/ים לשמים מרחפת באוויר ועד כמה שזה נשמע פיוטי זה היה פשוט אמיתי !
ב”ה הטיסה עוברת בשלום , הכל לפי התוכנית והשעון. נחיתה בקייב, ועוד סיבה להודות לקב”ה, עזבנו חום של 38 מעלות לטובת מזג אויר קריר ונעים של 13-19 מעלות. מקייב אנחנו ממשיכות לזיטומיר, מגיעות למקום פסטורלי , ירוק וקסום. שם ארוחת צהריים חגיגית , אוכל ביתי על מפות של שבת (לכבוד האורחות החשובות) , לחמניות מאפה בית, סלטים ירוקים והעיקר התחלת מסע של ניגוני השתפכות הנפש, צלילים עדינים של חליל צד וגיטרה של המלוים המסורים > חיליק פרנק ובנו שהנעימו לנו ושדרגו את המסע והשפעותיו הרוחניות. גולת הכותרת של ארוחה ראשונה זו של המסע , היתה דרשתו המאלפת של הרב וילהלם הי”ו החבדניק, שזה לו כבר 22 שנה בשליחות באוקראינה, הוא ריתק אותנו בסיפוריו על הדלקת הניצוצות היהודיים בחבל ארץ זה. סיפורו , נראה היה כלקוח מהשנים שלאחר השואה אבל מסתבר שהוא מתרחש כאן ועכשיו. עדיין יש כאן באוקראינה בכפרים הנידחים משפחות במצוקה וילדים יהודיים שמושגיהם על היהדות אפסיים, אבל הם בנים לסבתא/אמא יהודיה. כאן בבית הילדים הם מקבלים את כל צרכיהם, לימודי קודש ולימודי חול. אחרי הארוחה סיירנו במקום והתרגשנו לראות פנים מול פנים את אותם ילדים שהיו נשמות טועות והנה הם כעת שומרי תורה ומצוות וציציותיהן מתבדרות ברוח ולא חסר להן דבר.
הרב וילהלם שיתף אותנו בהתמודדות אישית של לידת ילדו האחרון לפני כמחצית השנה , ילד תסמונת דאון. מאז הולדתו הם החליטו לקרוא לזה תסמונת UP , ההיפך מDOWN, כיוון שהם מרגישים שהוא מקדם אותם למעלה. דבריו היו מחזקים במיוחד לכל האמהות המתמודדות עם גידול ילד בעל צרכים מיוחדים. אני באופן אישי לא מתמודדת עם תסמונת זו, אך כ”כ מצא חן בעיני המהפך של UP שראיתי בזה סמל ודוגמא לחשיבה חיובית וקבלת הזכות והמתנה הזו בהסתכלות הנכונה שכל נסיון בחיים מעלה אותנו בדרגה, כך שכבר בתחילת הדרך מצאתי את עצמי שמחה עם כל צעד ושעל שנעשה כאן. הרגשתי חיזוק למרות שגם עד כה אני בד”כ מרגישה אי שם למעלה מן הטבע , למעלה עם המתנות שהקב”ה נותן לנו בכל עת מידו הפתוחה הקדושה והרחבה. בהרגשה מרוממת זו יצאנו לסיור מסביב לאחוזת הילדים. נגלה לפנינו נוף עוצר נשימה של אגם מים טבול בירוק, שאפנו מלא הריאות אויר צח , פה ושם זרזיפי גשם קלים , שהצדיקו את המטריות שהבאנו בהמלצת המארגנות. גם כאן התגלתה אחוות אחיות למסע כשכולן מצלמות את כולן למען תיעוד המסע לילדים הסקרנים שנותרו בארץ. מזיטומיר מועדות פנינו לברדיטשוב, התמזל מזלי להשתייך לאוטובוס מספר 3. היישר משדה התעופה כל אחת עלתה לאחד האוטובוסים באקראיות, והתישבה ליד מי שהתישבה. ואז הכריזה האחראית שכעת לכל אורך המסע כולן מתבקשות לעלות לאותו אוטובוס ולשבת באותו מקום כך שיקל לוודא בכל עליה ותחילת נסיעה אם אכן כולן נמצאות. כך יצא שישבתי כל הנסיעות ליד חברה, שלא הכרתי וגם ממנה למדתי הרבה. זה היה רעיון טוב ומועיל.
ובכן את אוטובוס מספר 3 ליוותה בנאמנות הגב’ ענת נגר שתחי’– אחות רפואית מצוות שיח סוד. היא שדרגה לנו את המסע בהומור, בסיפורי אמונה ובסדנאות שמחה. היא גם היתה אחות במובן של הב”יחד” כך שהאוירה היתה מאוחדת וחוויתית לאורך כל המסע. במיוחד עבדנו על מידת “לדון לכף זכות” כל מעשה וכל אחת מ”אחיותינו” למסע ובכלל של כל אדם מישראל. ובפרט כשפנינו מועדות אל ציונו הקדוש של ר’ לוי יצחק מברדיטשוב, סניגורן של ישראל. בטוחתני שאם ר’ לוי יצחק היה בדור הזה ורואה את הקבוצה הזו של שיח סוד על כל משתתפיה כולל הצוות המסור והקשוב , על התמודדויותיהן , עבודת המידות שלהן, הנכונות לתת, הדאגה אחת לשניה בכל ענין, הפרגון ואהבת ישראל שהיתה כאן הוא מיד היה מלמד כ”כ הרבה זכויות, עד שמשיח היה חיב לבוא. ענת הציעה שכל אחת תיקח משהוא שהכעיס או הרגיז אותה בעת האחרונה ופשוט תתפלל עליו ותנסה למצוא לו זכויות וכך יהפך הכל לטובה ותתקבלנה כל תפילותיה. לקחתי את ההצעה ואכן הרגשתי שלמות ונקיון בלב בעודי מישמת את הצעתה.
הגענו לר’ לוי יצחק זי”ע, שם הדלקנו נרות והתרגשנו עד דמעות כשתוך כדי תפילה התחילו שוב המנגנים לנגן שירי כיסופין , ואת השיר של ר’ לוי יצחק מברדיטשוב. התרגשתי גם לראות שם על הקיר מודפס השיר “מאירקה בני” באידיש ששר ר’ לוי יצחק לבנו מאיר. זה השיר שאבא שלי הי”ו שר לנו כשיר ערש ואני המשכתי לשיר לילדי , והנה ראיתי היכן המקור. קצת בשינוי מילים. אבל אותו הרעיון ובקצרה (חבל שלא ניתן לכתוב את המנגינה): מאירקה בני התדע לפני מי אתה עומד ? – לפני מלך מלכי המלכים אבא”לה. מאירקה בני מה ממנו תבקש ? – בנים חיים ומזונות אבא “לה….
מאירקה בני למה לך בנים ? בנים עוסקים בתורה אבא”לה..
מאירקה בני , למה לך מזונות ? אם אין קמח אין תורה אבא”לה…
מאירקה בני למה לך חיים ? להודות להלל ולשבח אבא “לה…
זה השיר שאני שרה , וכשראיתי אותו מודפס באידיש על קיר הציון , הרגשתי פתאום הארה מלמעלה , וכמיהה לשיר ולשבח לבורא עולם על כל מה שזיכנו ואפילו על נח המיוחד שזכינו ללמדו תורה. הייתה לי הארה מיוחדת להמשך התפילה שימשיך להרעיף עלינו ברכה עם כל הציבור כאן ועם כל עם ישראל בבני חיי ומזוני. יצאנו משם אפופות התרגשות להמשך התוכנית.
הנסיעות היו ארוכות, יש לציין שכל הלוגיסטיקה הקולינרית היתה מאורגנת להפליא, בנסיעות חולקו ממתקים, פירות , עוגות, שתיה מכל סוג ואף בתחילת הדרך קבלנו ספר תחינות מיוחד. המזון הרוחני והגשמי צעדו יד ביד, גם הם השתייכו ללוגו של “ביחד”. מברדיטשוב המשכנו לויניציאה – שם היה אמור להיות מופע מים, אך הגענו שם לקניון. הר’ לוי נעצר להשמיע דבר מה בפתחה של חנות משחקים. אדון רוסי נכבד נטפל אליו וכל הזמן אמר “נייט” = “לא” והצביע על השעון. חשבנו שהוא רוצה לגרש אותנו משם והתחלנו לחשוש שעוד מעט יביאו משטרה כיוון שהקבוצה מרעישה בשעת ערב מאוחרת. אך הר’ לוי לא נבהל והמשיך לספר לנו סיפורים. סוף הסיפור היה מענין ומעשי ביותר. הוא סיפר כי אשתקד כאשר נסעו קבוצת בוגרים של שיח סוד במסלול הזה הוא פגש יהודי שהעריך מאד את הקבוצה הזו ומלוויה. והנה הזדמן לו לפגוש גם היום את אותו יהודי ששאל על הקבוצה הנוכחית של האמהות. כשהתברר לו שאלו האמהות של הבחורים שפגש אשתקד, התרגש והחליט לתרום לכל אם 1800 גריבנה (מטבע אוקראיני) כדי לקנות משחקים לילדים שבבית. כולן פצחו בקריאת התפעלות ושמחה. נכנסנו לחנות הגדולה ובתוך שעה היה עלינו לבחור את המשחקים ולהזדרז לקופה. זה היה ממש מבצע ! האחראיות זרזו כל הזמן והמוכרים לא הסכימו להשאר דקה נוספת. היתה זו עוד מסירות נפש של ממש של צוות שיח סוד. כל מי שלא הספיקה להגיע לקופה בזמן, שמה הכל בשקית ורשמה שם. הבטיחו שיביאו את הכל למלון. בצידי החנות נערמה ערימת ענק ואנחנו פנינו לנסיעה למז’יבוז המתוכננת שקצת התאחרה. היתה זו לוגיסטיקה מושלמת ועבודה מפרכת למי מהצוות שבאו לעשות חשבונ
, לארוז ולהביא את כל הכבודה למלון בו שהינו בקייב. אבל היה שווה את המאמץ. כולנו חזרנו בשמחה עם הפתעות לילדים שנהנו מאד. ושוב הכל בזכות הילדים המיוחדים מה שמעורר את קרנם בעיני אחיהם ואחיותיהם כמובן.
המשכנו למז’יבוז’, הנופים היו בעיקר יערות עד ירוקים וגבוהים. הרגשתי בחוש איך כל סיפורי הבעש”ט המוכרים קורמים עור וגידים. דימינתי את אלכס העגלון שמתבקש לרתום את הסוסים, והבעש”ט הקדוש מורה לו את היעד לאחד הכפרים הנידחים ושם רואים יהודי פשוט אך מעשיו הפשוטים גורמים רעש וממתיקים דינים בשמים, ע”י מסירות לשמירת שבת או כל מופת אחר לפי הסיפורים עליהם גדלנו. היערות משתרעים על פני קילומטרים , חשקה נפשי להכנס למעבה היער ולהרגיש קצת מעין התבודדות, אך רק פעם אחת בעצירה מקרית נכנסנו טיפ טיפונת להרגיש את היער והעצים. שוב באוטובוס מתעוררים ומעוררים לתשובה ותפילה ואחת המשתתפות ,בעלת תשובה, מספרת סיפור אישי בדוק ומנוסה שקרה לה כאשר הגיעה בפעם קודמת להתפלל על ציון הבעש”ט , היא שמעה על סגולה להגיד בלילה בציון הבעש”ט את כל ספר התהילים ולבקש בקשה אחת וחזקה על בקשה זו שתתקבל. היא התפללה על ביתה החולה הנמצאת בשיח סוד , ואחרי כן ראתה ישועות ומצבה של הבת הוטב בהרבה. (התקפות של אפילפסיה נעלמו לגמרי) היא עצמה כמעט ולא הלכה לישון, ישבה בציון בתפילות עד אור הבוקר מתוך התעוררות וכוונה. ובכלל אשה צדיקה זו – ‘בלה’ שמה היתה לאורך הדרך “מלכת” התהילים היא הביאה תהילים המחולק וכך זכינו בכל נסיעה לגמור כולנו ספר תהילים שלם , מה שהוסיף על הרגשת ה”יחד” שעטפה אותנו במהלך כל המסע.
כשהמוטו היה “ביחד” ניתן לפעול ישועות !!
אחרי יום עמוס – טיסה – זיטומיר – ברדיטשוב – ויניצא הגענו למז’יבוז’. ארוחת ערב עשירה באכסניה. ובערך לקראת 1:30 בלילה מתפזרים לחדרי האירוח ברמה גבוהה. כיף של חדרים , וגם כאן סיעתה דישמיא מיוחדת. כשנרשמתי בקשתי להיות עם משהיא נחמדה וזהו. כעת בקבלת המפתחות לחדרים אני רואה אותי ברשימה ביחד עם אחת שאינני מכירה כלל. אני שואלת מי זאת ? אומרים לי תכירי אותה בחדר. מפאת השעה המאוחרת אני לא שואלת עוד שאלות ומזדרזת בכיוון חדרי השינה. המקום מפואר ומטופח. אני מגיעה ומספיקה להתארגן לשינה עוד לפני בואה של חברתי לחדר. אח”כ עשינו היכרות קצרה ואפילו הספקתי לקבל ממנה פתרון לבעיה שהיתה לי. חשבתי איך משמים שהתכנסנו לאותו חדר אחרת לא היה יוצא לנו לדבר בענין. עוד סיבה להודיה לה’ וחיזוק לאמונה שאין שום מקרה בעולם.
יום ג’ – בא הבוקר ולאחר ארוחה עשירה ומאורגנת להפליא, האווירה מתחממת כשנכנסים לציון הבעש”ט הקדוש (מי שלא היתה שם כל הלילה ואלו כמובן היו הרוב ) לאחר החיזוק מסיפורי ישועות, ניסים ונפלאות, הרגשתי איך התפילה ופרקי התהילים והדפים עם השמות לתפילה שהתפללתי מתוכם עולים היישר מכאן לשמים בזכות הצדיק. צר היה לנו לעזוב את המקום החם הזה. אבל היו עוד תוכניות. משם התחלנו ללכת לבית הכנסת העתיק המשוחזר של הבעש”ט. בדרך פגשנו סוסים ועגלות פרימיטיביים , שלקחו חלק מהמשתתפות לכיוון בית הכנסת , גם זו היתה חוויה. ובציור שבדמיוני ראיתי את אלכס העגלון של הבעש”ט ואני נוסעת איתו לראות מופתים, ופתאום כאשר הסוס התכעס (והעגלון אבד עליו שליטה למספר דקות) והתחיל לרוץ הרגשתי ממש את קפיצת הדרך אצל הבעש”ט כשהעגלון הרפה לגמרי והסוסים בעצמם כיוונו את המסע באופן שמימי. הגוי כאן היה מגושם בתכלית ואנחנו נשים פשוטות מה שעורר בי להתפלל ביתר כוונה “ברוך… שלא עשני גוי”. בכלל לאורך המסע הזה קבלה ברכה זו משמעות עמוקה יותר. לאחר שמסתובבים קצת בין הגויים מתחזקים יותר ומתמלאים שמחה ממש על היותנו יהודים בנים לעם ישראל.
וכאן כשהגענו לבית הכנסת אכן ראיתי מופת אישי לעצמי. כיוון שלא הספקתי עדיין לגמור שחרית , שאלתי את האחראית כמה זמן נהיה כאן , היא לא ידעה בדיוק, אך אני הבנתי שנהיה כאן לפחות חצי שעה, התחלתי להתפלל. באמצע ובין לבין שמעתי את סיפוריו של מלווה הטיול, הוא הדגיש איך הבעש”ט היה רואה בכל יהודי חלק מהגאולה וכל אחד ואחד היה חשוב אצלו. איך הוא נתן כבוד וקרב את פשוטי עמך, גם את אלו שבקושי ידעו צורת אות. ואני בתוך כדי תפילה שומעת ומתפללת על כל מיני שמות של אנשים ביניהם : מתחזקים, חילוניים, וכאלה שקצת ירדו מהדרך אך בכ”ז בקשו לשלוח איתי שמות לתפילה, הכוונה שלי בתפילה עליהם מתעצמת נוכח הסיפורים ובליבי היא מתחזקת “אנא ה’ קבל גם אתה אותם כמו שהבעש”ט קבל אותם ועם הוא יכול היה להעלות את נשמתם למקום עליון אנא קבל גם את פלוני/ת אלמוני/ת ותן להם זיווג הגון במהרה וכו'” הרגשתי תוך כדי תפילה איך הלב שלי מתחבר אל כל אלו ובבקשה שיתקבלו תפילותי לרצון. ה”מופת” שרשמתי בתחילת הפרק היה שבדיוק בהגיעי לתפילת שמונה עשרה התחיל הניגון להשתפך בחלל בית הכנסת , זה היה פשוט מרעיד ומזכך כמו תפילת נעילה.
“תהא השעה הזאת שעת רחמים…”- הם נגנו ואני התפללתי. הרגשתי איך הניגון מעלה את התפילות מעלה מעלה ודימיתי לראות מלאכים מושיטים יד לקחת את התפילות עד כסא הכבוד, כל משפט ופסוק של תפילה קבל משמעות גבוהה וכוונה מיוחדת. התפללתי לביאת המשיח , הודיתי בכוונה “על ניסך שבכל יום עמנו” והתפללתי בפרוטרוט על כל המשפחה הקרובה והמורחבת על ידידים וידידות ועל כל עם ישראל. הרגשתי התעלות רוחנית מיוחדת. ובסיומה של תפילה, הרגשתי שאינני רוצה לצאת מכאן בכלל. מבחינתי חוויה זו היתה החזקה ביותר בכל המסע הנפלא.
מכאן יצאנו לאומן – 5 שעות נסיעה. בדרך ערכה הגב’ ענת משחקים והפעלות נחמדות כשהיא מכריזה שבאומן נגיד כולן יחד לפני הבקשות הפרטיות “תיקון הכללי ” לכב’ ה’ יתברך שתבוא הגאולה ויהיה בית לשכינה ועם ישראל יצא מאפילה לאורה. הסכמנו כולן שזו תהיה הפתיחה באומן. כמו כן היא הכריזה על מבצע של “כל המתפלל על חברו נענה תחילה…” כל אחת רשמה על פתק בקשה. ערבבו את הפתקים וכל אחת הוציאה פתק אחד שעליו הבטיחה להתפלל. זה היה ממש ליכוד השורות. פה ושם גם שרנו שירי נשמה והאוירה היתה מרוממת עם ציפיה להתפלל על ציונו הקדוש של ר’ נחמן מברסלב, שהבטיח ישועות לכל מי שיתפלל על קברו ויתן פרוטה לצדקה.
קצת לפני הציון עצרנו לחצי שעה , לגן סופיה בעל הנוף הקסום. אגם ברבורים תכול, ועצים ירוקים מסביב, מפלי מים ושוב נגינה של השתפכות הנפש בצל העצים.
באומן פגשנו יהודים יקרים שנמצאים שם בשליחות, מנהלים חנויות ואכסניה, קירוב רחוקים וכן גמילות חסדים מכל סוג. התפללנו מנחה אמרנו תיקון הכללי כפי שהוכרז באוטובוס וגם משם הרגשתי שאינני רוצה לצאת, כשהזמינו את כולן לארוחת ערב בקרבת מקום, נשארתי שם עם נשים נוספות עוד קצת , וכיוון שאיחרנו את הארוחה ארזנו לנו משהוא קליל לדרך. הרגשנו שהאוכל לנשמה חשוב היום יותר מהאוכל לגוף.
מאומן המשיך המסע שהגיע באישון לילה למלון מפואר בקייב. השעה המאוחרת שוב הביאה אותנו לחדרים לשינה מידית. היה כיף לשקוע אחרי יום עמוס חוויות במיטות רכות ונעימות.
הבוקר חיכה לנו עם ארוחת בוקר מפוארת בחדר אוכל מפואר. המלון של גויים והארוחה הגיעה ממז’יבוז כולל כלים חד פעמיים יפים (מבחינתי של שבת). כשחשבתי על כל הלוגיסטיקה של הארוחות והכל בארץ זרה עם הכשר מהודר וכל הפרטים הקטנים המאורגנים להפליא אין לי אלא להודות לכל המארגנים. לאחר הארוחה נפנינו לארוז את המשחקים שהגיעו מהחנות המוזכרת לעיל, וחיכו לנו במבוא חדר האוכל. ראיתי את מרים מלר האחראית איך היא שמחה עם כל אחת שהצליחה למצוא בערימה את השקית הנושאת את שמה. כשגיליתי את שלי כמובן פניתי מיד להודות לה ולכל מי שארגן את סיפור המשחקים בצורה מוצלחת כזו. לא האמנתי שזה אכן יגיע בשלמות, אחרי שדחסנו את המשחקים בחנות לשקיות שחלקן נקרעו עוד בדרך לערימה, אך שום משחק לא חסר. גם האריזה היתה חוויה בפני עצמה כי היה עלינו לפרק חלק מהאריזות כדי שיכנסו לתיקים. היו כאלה בינינו שהסתכנו לקחת את השקיות לשדה התעופה כמות שהן, ויש לציין שלרוב לא עשו בעיות והצליחו לעלות למטוס עם כל הכבודה. וזו היתה סיעתא דישמיא מיוחדת. להגיע בשלום לארץ ישראל עם הכל. ובכלל כל המסע המיוחד הזה היה אפוף ניסים ונפלאות בכל צעד ושעל. מבית המלון נסענו לארמון הנשיא לשעבר ינקוביץ – איש רע מעללים שגזל מכספי המדינה ובנה לעצמו ארמון מפואר בכל קנה מידה. שחיתות לשמה. והמנחה שלנו הכריז – עד כה היינו עוה”ב , תפילות ותחנונים וסיפורי צדיקים. היום אנחנו נראה מה זו גשמיות לשמה – עולם הזה כפשוטו. ומזה כמובן ניתן ללמוד, ראשית כי לא לעולם חוסן. וגם נשיא חזק יכול פתאום לפחד כעלה נידף ופשוט לברוח מאימת הציבור אותו שדד. וכן כמה זה מעורר סלידה כאשר בן אדם בונה לעצמו ארמונות יוצאי דופן כאלה על חשבון הציבור הנמק בתנאי חיים קשים.
אבל היה נחמד לראות את הגן היפה הסובב את הארמון, ואת הארמון עצמו כולו בהט ושש, זהב , שיש וקריסטל. הכל מושקע במיליארדי דולרים. אפילו טוש מקלחת עשוי זהב, לא אלאה את הקוראים בתאור נפלאות הארמון ושגיונותיו של המעצב. רק כששאלתי את השומר למה לא מפרקים ומוכרים הכל כדי להחזיר את הכסף לציבור ? הוא ענה שבנתיים אנשים מתפרנסים מזה. הגן וסביבתו משמשים כאתר תיירות. התחזוקה וההפעלה מעסיקה אנשים רבים.
מהגן והארמון הקסום פנינו לארוחת צהריים שהגיעה לאחד המלונות בקייב היישר עם הקיטרינג המעולה ממז’בוז. הפעם אפילו הביאו כלים אמיתיים וכבר הכרנו את המלצרים. היתה ארוחה עשירה ומגוונת שהיתה גם מעין מסיבת סיום וסיכום לימים הנפלאים שחווינו כולם יחד. במהלכה נשא דברים הר’ שמעון לוי בהודיה לה’ על הניסים והנפלאות שקרו במסע וכן לכל צוות שיח סוד הנפלא שכולם כמעט לא ישנו בלילות כדי לארגן את כל הנדרש. שתי אמהות נשאו דבריהן בהודיה לר’ שמעון לוי הי”ו ולכל הצוות המסור. כשהדגש היה שכמו שאנו רואות את המסירות כאן לכל ענין ודבר במסגרת המסע עד הפרטים הקטנים, כך מסירותו של הצוות המופלא מתבטאת גם ביום יום עם הטיפול והדאגה לילדינו בעלי הצרכים המיוחדים בבתי הספר, במרכזים השיקומיים ובדירות של שיח סוד. במהלך כל הנסיעה נחשפתי לסיפורים של אמהות, איך ילדים בעיתיים במיוחד שלא הסתדרו בשום מסגרת – בשיח סוד קבלו מענה לצרכיהם ואף עזרו להם בכל דבר כלפי הרשויות.
לאחר המסיבה המרגשת, המשכנו לתוכנית האחרונה לימים מלאי החוויות – והיא הופעה בדולפינריום. זה היה מופע מרתק כשדולפינים מבינים כמו בני אדם ומאידך בני אדם נראים כדולפינים ומלהטטים ביחד איתם מעל ומתחת לפני המים. משם נסענו לשדה התעופה “ונעלה לציון ברינה…” שמחנו לחזור לארץ הקודש לאחר חוויות רוחניות בעיקר אך גם גשמיות.
ועוד לא תם הסיפור ונשלם עד שהגענו לשדה התעופה בארץ ישראל וכבר קבלנו מזכרת מודפסת עם תמונות מהמסע וברכות כדי להראות למשפחה. זה היה מפליא ביותר. פלאי הטכנולוגיה ופלאי הארגון המבורך באנשים יצירתיים כ”כ.
למרות העיפות הפיזית בשל מחסור בשינה ופעילות מסיבית לאורך כל הימים, הרגשתי שאני חוזרת עם כוחות נפש מחודשים. מחוזקת מהתפילות , מהתרוממות הרוח, הניגונים וההרצאות המאלפות בדרכים. מחוזקת מסיפורים של אמהות ונפעמת מגדלות הרוח של רבות מאיתנו.
בשם כל האמהות שהשתתפו הריני מודה לר’ שמעון לוי הי”ו, לגב’ מרים מלר, לגב’ שושי קופמן, נחמי (מאוטובוס 3 ) ענת נגר, תודה מיוחדת למשפחת פרנק על הליווי בסיפור ובניגון הם אלה שהוסיפו את הנשמה לכל המסע.
יהי רצון שאכן יתקבלו כל התפילות לרצון לפני בעל הרחמים. והשעות של רצון שעטפו אותנו בחום יעשו את שלהן ותבוא במהרה גאולה לעולם . אמן. (אמא של נח)
נ.ב. עוד מספר מילים לסיכומם של ימים : מה המטען / משא שלקחתי הביתה מהמסע
• עונג רוחני שהוביל אותי לקרוא בשבת את הספר “שבחי הבעש”ט” ובכך להזכר בסיפורים המאלפים של המדריך במסע.
• רצון להמשיך את התפילות ובעיקר את הכוונות שהיו מרוממות כ”כ.
• מספרי טלפונים של חברות חדשות , להמשך קשר תומך והדדי. (אולי גם הזמנות לשמחות בעזה”י)
• מטען סיפורי חיים מאלפים ומלמדים שעוזרים לי עוד ועוד להודות להלל ולשבח על כל המתנות שחנן אותנו האלוקים ברוב רחמיו וחסדיו.
• גם מתנות “גשמיות” מחנות המשחקים, שהיו בונוס להשלמת החוויות.
• כתיבת יומן מסע זה , שהוא נכס עבורי לשמר את החוויות ולהעבירו לכל המשפחה והחברות.